ע"ע 263/07

תקציר

הערעור הוא על פסק דין שאישר החלטה שלא להגדיל את קצבת הגזזת לאחר החמרה במצבה, משום ששיעור הנכות שלה היה נמוך מ-10%. על בית המשפט לפרש האם העלייה של 10% הנזכרת בחוק הרלוונטי מחושבת ביחס לאחוזי הנכות המשוקללים הקודמים או כעלייה מוחלטת. המערערת, המדינה, טוענת כי יש לחשב אותה כעלייה משוקללת של 10%, ואילו המשיב טוען כי די בעלייה נומינלית של 10% או עלייה של 10% ביחס לאחוזי הנכות הקודמים. המדינה טוענת כי פרשנותה נכונה מבחינה לשונית, ודרכו של המשיב יוצרת אפליה. עם זאת, המשיב טוען כי פרשנותה של המדינה אינה סבירה וחותרת תחת תכלית החוק, ומקשה על נפגעים עם נכות גבוהה יותר לתבוע קצבאות. כמו כן, שיקולים תקציביים אינם צריכים להשפיע על הפרשנות המשפטית. בית המשפט מסכים עם המשיב ועם פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, ודוחה את ערעור המדינה. היא גורסת כי די בהעלאה חשבונאית של 10% ביחס לנכות הראשונית כדי להיות זכאי לתוספת קצבה. מאחר ששיעור הנכות של המשיבה עולה על 10% ביחס לנכות הראשונית שלה, היא זכאית לקצבה גבוהה יותר. המדינה חויבה לשלם את שכר טרחת עורך דינו של המשיב.