רע"א 8772/23

תקציר

הדיון בבית הדין עסק בבחינת סמכות השיפוט בין בתי הדין לעבודה לבין בתי הדין האזרחיים לפי סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות. נקבע כי לבתי הדין לעבודה סמכות שיפוט בלעדית בסכסוכים הקשורים ליחסי עבודה וביטוח לאומי, בפרט בתביעות בין מבוטחים לבין ארגוני בריאות כמו קופות חולים, למעט תביעות נזיקין, הנידונות בבתי משפט אזרחיים. הדבר נובע מכך שטבן של תביעות מסוג זה מושרש בעקרונות החברתיים והכלכליים הייחודיים לדיני העבודה ובצורך שעניינים אלה יידונו בבתי משפט מתמחים, קרי בתי הדין לעבודה. פסק הדין הבחין בין תביעות נזיקין לבין תביעות אחרות, והציע כי תביעות הנוגעות לתוצאות מטיפול רפואי צריכות להיות מטופלות בבתי משפט אזרחיים, בעוד שתביעות הנוגעות לאופי או היקף הזכאות לשירותים רפואיים צריכות להיות בבתי הדין לעבודה. פסק הדין הדגיש שמירה על גבול ברור למניעת בלבול פרוצדורלי, צמצום התדיינות משפטית וייעול המשאבים השיפוטיים על ידי הענקת הטיפול המיוחד בתביעות ביטוח לאומי לבתי הדין לעבודה בשל מומחיותם. משכך, התקבל הערעור, בוטלה החלטת בית המשפט המחוזי והתבקש להעביר את התיק לבית הדין לעבודה, תוך הדגשת החשיבות של שמירת התביעות בתחום שיפוטם כדי להבטיח יעילות ויישור קו עם כוונת המחוקק. השופט גרוסקופף, יחד עם השופטים עמית ווילנר, הסכימו על גבולות הפרשנות והשיפוט, וקבעו כי המקרה הנוגע למדיניות מכבי בנוגע למתן טיפול רפואי צריך להיות מטופל על ידי בתי הדין לעבודה, בהתחשב ביישור קו עם שאלות של ביטוח לאומי ולא עם נזיקין, ולכן אינו זכאי תחת חריג הנזיקין.