ת"א 39568-12-20

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הנסיבות שהובילו לנפילתו של חולה מאושפז, שנפטר לאחר מכן. התובע, המייצג את עיזבון המנוח, טען כי המטופל נפל ממיטתו עקב רשלנות בית החולים, ובפרט מעקה מיטה פתוח והיעדר השגחה. בית החולים הנתבע, לעומת זאת, טען כי המטופל נפל בעת שניסה ללכת לשירותים. לדברי בית החולים, החולה היה צלול ועצמאי, והנפילה לא נבעה מרשלנותם. השופט מצדד בגרסת הנתבע לאירועים, וקובע כי טענת התובע כי המטופל נפל ממיטתו עקב מעקה פתוח מבוססת על עדויות שמיעה ואינה נתמכת בראיות. עם זאת, השופט קובע כי בית החולים אכן אחראי לנפילה. הסיבה לכך היא שהצוות היה צריך לצפות מראש את הסיכון לנפילת החולה, בהתחשב בהיסטוריה הרפואית שלה של נפילות חוזרות, ולא לספק השגחה מספקת. באשר לסיבתיות רפואית, השופט קובע כי הנפילה אכן זירזה את מותה של החולה, אך רק במספר חודשים, בהתחשב במחלות הרקע הקשות שלה. השופטת פוסקת לתובע פיצויים לא ממוניים בסך 32,000 ₪, הוצאות אבלות וקבורה בסך 5,000 ₪ ו-3,000 ₪ בגין העסקת מטפל. בסך הכל חויב בית החולים הנתבע לשלם לתובע 40,000 ₪, בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% ומע"מ. כמו כן, הנתבע נדרש לפצות את התובע בגין הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת מומחה, בתוך 30 יום.