הפ"ב 61879-12-19

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לערעור על פסק בורר ונסובה סביב פרשנות הסכם בוררות בין שפירא לבין אגודה שיתופית מכורה. ההסכם קובע כי כל סכסוך יוכרע באמצעות בוררות על ידי רשם האגודות השיתופיות או מי מטעמו, וכן קובע כי לא תהיה זכות ערעור בפני בורר. הדבר יוצר סתירה לוגית, שכן הוא שולל את שתי האפשרויות היחידות הקיימות בדין הישראלי – ערעור בפני בורר או בית משפט. כמו כן, הרשם או בא כוחו, כאמור בהסכם, הוא היחיד המוסמך למנות בורר במקרה זה. בית המשפט מדגיש כי סמכותו של גוף שיפוטי נגזרת מהחוק ואינה יכולה להתבסס אך ורק על הסכמת הצדדים, במיוחד כאשר מדובר במוסד ציבורי. במקרה זה, עוזר הרשם שניהל את הסכסוך נעדר סמכות לעשות כן, שכן מדובר בסכסוך פרטי שאינו קשור ליחסי אגודה שיתופית-חבר המפורטים בחקיקה הרלוונטית. לפיכך, בית המשפט מכריז על פסק הבורר השני כבטל בשל היעדר סמכות עניינית. היא גם מחליטה כי פיקוח פרוצדורלי של שפירא, אף שהוא מזיק בדרך כלל, אינו יכול להקנות סמכות שיפוט במקום שבו הוא לוקה בחסר מהותי. בית המשפט מורה לשפירא לשלם לאגודה השיתופית הוצאות בסך 17,550 ₪, בהתחשב בהתנהלותו הפרוצדורלית ובתוצאות ביטול פסק הבורר השני. לבסוף, בית המשפט מאשר את פסק הבורר הראשון כפי שהוא עומד, ומעניק לצדדים את הזכות לערער על ההחלטה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק.