ר"ע 383/86

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מאפשר ביצוע של פסק דין שניתן בבית משפט ביהודה ושומרון, כאילו היה פסק דין שניתן בישראל. הדברים נוגעים למקרה הנדון, ואינם סותרים את ריבונותה או ביטחונה של מדינת ישראל, או את תקנת הציבור. לפיכך, הפסיקה הקודמת המתעלמת מפסק הדין אינה נכונה. כמו כן, המבקשים, המחזיקים בנכס המעוקל, נחשבים "מחזיקים" לפי תקנות סדר הדין האזרחי, ויש לתת להם את הזכות לבקש את ביטול העיקול. הגדרת "מחזיק" בהקשר זה אינה משמעה בעלות, וזכות החזקה של המבקשים כבר נקבעה בבית המשפט. מאחר שהנכס שייך למעשה למבקשים, ולא לחייב, העיקול שהוטל אינו מוצדק. המבקשים היו רשאים להסיר את העיקול לאלתר, והמשיב היה צריך להגיש בקשה לאישור בתוך 15 יום. בהתחשב בכך שפסק הדין הקודם לא התחשב בנקודות אלה, פוסק בית המשפט העליון לטובת המבקשים, מבטל את העיקול ומורה למשיב לשלם למבקשים 3,000 ₪, צמודים למועד פסק הדין של בית המשפט העליון. השופטים חלימה, שמגר ונתניהו מסכימים עם פסק הדין.