עת"מ 17429-02-12

תקציר

העתירה, שהוגשה על ידי קצין בצה"ל, מערערת על ההחלטה להורות על פרישתו משירות קבע. המשיב טוען כי ההחלטה אינה חוקית, נעדרת סמכות ומקפיאה את סיכויי קידומו. עם זאת, המבקשים (צה"ל) סבורים כי יש לדחות את העתירה מחוסר סמכות מהותית, שכן ההחלטה מוצדקת על פי חוק שירות קבע בצה"ל. לטענתם, המקום המתאים לטענות הקצין הוא ועדת הערר, בהתאם להוראות החוק לערעורים של חיילים בשירות קבע. החוק מחלק את הסמכויות בין ועדת הערר לבין בית המשפט לעניינים מנהליים, כאשר האחרון מטפל בנושאים הקשורים לסמכות פיקודית. במקרה זה, פיטוריו של הקצין מיוחסים לאופק השירות המצומצם שלו ולנתונים האישיים שלו, הנמצאים בתחום סמכותה של ועדת הערר. בית המשפט לעניינים מנהליים אינו אפוא הפורום המתאים לעתירה. יתר על כן, ההתייחסות בהחלטה לסיכוייו הנמוכים של הקצין לתפקידים עתידיים בצבא נתפסת כמקרית ולא סיבתית, וקיצור שירותו הוא תוצאה של פרישה ולא מעשה פיקודי עצמאי. אשר על כן, בית המשפט נעתר לבקשה, דוחה את העתירה על הסף, ומורה למשיב לכסות את הוצאות המבקשים ושכר טרחת עורך דינם. את טענות הקצין יש להפנות לוועדת הערר, עם אפשרות לערער על החלטתה במידת הצורך.