רע"א 8001/98

תקציר

המשיב, שהתנגד לשירות קבע בצה"ל, ערער לבית המשפט המחוזי לאחר שקצין הפיצויים דחה את תביעתו לקצבת נכות בעקבות תאונת דרכים במהלך שירותו. הערעור התבסס על הטענה כי הפגיעה בגבו נגרמה כתוצאה מהתאונה. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור, אך צה"ל ערער לבית המשפט העליון בטענה כי החלטת בית המשפט המחוזי התבססה על שאלה עובדתית ובכך הפרה את ההוראה בחוק הנכות המגבילה את הערעור לשאלות משפטיות. בית המשפט העליון קבע כי התערבותו של בית המשפט המחוזי מוצדקת בצורך לקבוע את מעמדן הנורמטיבי של ראיות מסוגים שונים, וזו שאלה משפטית. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש כי סמכותו של בית המשפט המחוזי להתערב במקרה זה אינה מוחלטת, והחלטתו שלא ליתן רשות ערעור שנייה התבססה על הנסיבות הספציפיות. עוד ציין בית המשפט כי יש לבחון כל מקרה לגופו, והתעלמותו המודעת של בית המשפט המחוזי מההגבלה שבחוק הנכות הצדיקה את התערבותו. עם זאת, מאחר שבית המשפט המחוזי התיימר לבחון שאלה משפטית והיה מודע לסייגים החקיקתיים, לא היה מקום שבית המשפט העליון יתערב במקרה הספציפי הזה. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות משפט בסך 20,000 ₪.