בד"מ 12/09

תקציר

פסק הדין זיכה את עו"ד אריאל יהודה לשם ממרבית עבירות המשמעת נגדו. לשם הואשם באי שמירה על כבוד המקצוע, איומים, הטעיה ואי מענה לתלונה השנייה של לשכת עורכי הדין (לשכת עורכי הדין). האישומים נובעים מטיפולו של לשם בענייניו של מרשו, יונתן ליבובסקי. האישום הראשון מתייחס לכך שלשם הגיש שני תצהירים לבית המשפט לענייני משפחה מטעם ליבובסקי, שנחתמו מחוץ לישראל. התצהירים נחתמו והוחזרו לישראל בפקס ובדואר מהיר, ולשם הוסיף הצהרה מטעה לפיה החתימות נעשו במשרדו. אמנם הובהר לבית המשפט כי לייבובסקי אינו נמצא בארץ, אך האמירה המטעה מהווה עבירה על התקנות ולשם מורשע באישום זה יחד עם האישום במעשה או מחדל שאינם הולמים את מקצוע עריכת הדין. לשם זוכה מאשמת האיומים, שהתבססה על שיחת טלפון עם עורך דינה של המתלוננת, סלבה פיקוס. לדברי פיקוס, לשם הצהיר כי אם המתלוננת לא תחזור בה מתלונת רשות השידור, הוא יגיש תלונות על ביגמיה למשרד הפנים ולמשטרה. לשם טען כי העביר מסר ממרשו והאיום אינו קשור לתלונת רשות השידור. בית המשפט מצא את הסברו של לשם משכנע וזיכה אותו מחמת הספק. גם אישום המרמה, הקשור לתוכן התצהירים, זוכה מאחר שבית המשפט היה מודע לנסיבות האמיתיות. האישום האחרון, של אי מענה לתלונתה השנייה של רשות השידור, זוכה אף הוא, שכן תגובת הנאשם לתלונה הראשונה יכולה להיחשב כתגובה לתלונה השנייה, ולא הוכח כי הנאשם קיבל את הדרישה השנייה. למרות זיכויים אלה, לשם מורשע בשתי עבירות ובית המשפט מחליט על עונש נזיפה, בהתחשב בהרשעתו הקודמת בשנת 2001 בעבירות דומות. גם למצבה הכלכלי של הנתבעת יש חלק בהחלטה שלא להטיל הוצאות לשכה נוספות.