עת"מ 45396-01-11

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לעתירות ובקשות מקלט רבות בישראל, שרובן נחשבות חסרות תוחלת על ידי המשיב. העתירות מערערות על החלטת המשיב שלא להכיר בעותרים כפליטים ומבקשות לבחון את עניינם. על בית המשפט להחליט האם ליתן צווי ביניים שימנעו את הוצאת העותרים מהארץ עד להכרעה בעתירותיהם, או לדחות את העתירות על הסף מחוסר עילה. ההיבט המשפטי הנדון סובב סביב החלת נוהל מקלט חדש, שהוא לכאורה מחמיר יותר, על בקשות שהוגשו לפני יישומו. הנוהל החדש כולל את היכולת לדחות בקשות על הסף לאחר ראיון בסיסי, תחולה רטרואקטיבית שלטענת העותרים אינה סבירה ואינה מידתית. ההיבט העובדתי נוגע לנסיבותיו של כל עותר והאם נשקפת סכנה לחייו בארץ מוצאו. השופט מדגיש את הצורך לבחון בדקדקנות כל מקרה ומקרה כדי לקבוע אם קיימות ראיות לכאורה לסכנת חיים, גם אם העותר אינו עונה להגדרת "פליט" על פי האמנה. צווי ביניים ניתנים במקרים בהם קיימות ראיות כאלה, ואילו עתירות חסרות שחר, שאינן אלא ניסיונות להרוויח זמן או להסדיר שהות בלתי חוקית, יש לדחות על הסף. הדבר נכון במיוחד במקרים שמיצו את תקופת השהייה המרבית בישראל או במקרים של מסתננים/מתנחלים חסרי זכות להישאר בארץ. מצופה מעורכי הדין להפעיל שיקול דעת בהגשת עתירות ולהתמקד במקרים מובהקים של מצבים מסכני חיים. במקרה הספציפי הנדון, העותר, אזרח תאילנד, נכנס לישראל בשנת 2005 באמצעות אשרת עבודה והגיש בקשת מקלט רק לאחר פקיעת תוקף האשרה. השופט מוצא את העתירה משוללת כל יסוד, שכן היא נובעת מטעמים כלכליים בלבד ואין בה ראיות לסכנה כלשהי לחיי העותר. בנוסף, העתירה זהה כמעט לחלוטין לעתירות אחרות שהוגשו על ידי אותו בא כוח, ובכך מחלישה את טענות העותר. לפיכך, השופט קובע כי יש לדחות את העתירה ללא שימוע, ולדחות את העותר מהסעדים החלופיים המבוקשים.