הע"ז 42470-04-16

תקציר

השופט, לאחר שבחן את הטיעונים והמסמכים שהציגו הצדדים, הגיע להכרעת דין בתיק. השופט מתייחס תחילה לטענת הנאשמים בדבר כתב אישום פגום, ומוצא כי כתב האישום תואם את הודעות הקנס, ולכן טענה זו נדחית. טענות הנאשמים בדבר סיכון כפול, השתק וחוסר סמכות בהטלת קנסות נדחות אף הן. עוד קובע השופט כי לבית הדין לעבודה סמכות עניינית בתיק. באשר לתקופת ההתיישנות, קובע השופט כי כתב האישום נגד נאשמים 1 ו-2, שעליהם הוטלו קנסות, הוגש בתוך תקופת ההתיישנות בת חמש השנים. השופט טוען כי היו מספר "אירועים מנתקים" שאיפסו את השעון על תקופת ההתיישנות, כולל הטלת הקנסות והחלטת בית המשפט הנוגעת למקרה. לחילופין, גם ללא אירועים אלה, הוגש כתב האישום נגד נאשמים 1 ו-2 בתוך חמש שנים. עם זאת, השופט מוצא כי כתב האישום נגד נאשמים 3 ו-4, שלא נקנסו, הוגש מחוץ לתקופת ההתיישנות. התביעה לא סיפקה ראיות מספיקות לקיום הליכי חקירה נגד נאשמים אלה כדי להוות אירוע מנתק, והיעדר כל תיעוד של חקירה גרם לכך שהעבירות המיוחסות להם התיישנו. השופט דוחה גם את טענות הנתבעים בדבר שיהוי והיעדר הגנה מפני צדק. השופט אינו מוצא כל התנהגות בלתי נסבלת מצד הרשויות שתצדיק את ביטול כתב האישום בעילות אלה. השופט מציין כי הנאשמים עצמם תרמו לעיכוב בכך שבחרו לערער על הקנסות ולפנות לתביעה באמצעות בקשות שונות. לפיכך, כתב האישום נגד נאשמים 3 ו-4 נמחק מחמת התיישנות, ואילו כתב האישום נגד נאשמים 1 ו-2 יישאר על כנו וייקבע לקריאה.