תא"מ 16460-08-19

תקציר

בית המשפט פסק לטובת הנתבעת במחלוקת על חיובים בגין מנוי שהתובעת טענה כי מעולם לא ביצעה. התובעת טענה כי חתימתה על טופס המינוי זויפה, ולכן אין היא צריכה להיות אחראית לחיובים משנת 2008. עם זאת, השופטת קבעה כי התובעת לא הציגה ראיות מספיקות לביסוס טענתה לזיוף, וכי השיהוי הניכר בהגשת התלונה – האישומים התגלו רק בשנת 2019, למעלה מ-12 שנים לאחר הזיוף הנטען – פגע ביכולתה של הנתבעת להתגונן, בעיקר באמצעות איתור המתקין שיכול לאמת את החתימה. יתר על כן, השופט ציין כי לתובע היו הזדמנויות רבות לגלות את האישומים ולטפל בהם לאורך השנים, אך לא עשה זאת. השופטת הדגישה גם את הדמיון בין החתימות השנויות במחלוקת לבין אלה שעל מסמכים אחרים עליהם חתמה התובעת, לרבות טופס פקודת עבודה משנת 2009, וציינה כי סביר להניח שהבנק של התובעת לא היה מאשר את החיובים ללא אישור מתאים. בסיכומו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה וכי המנוי והחיובים תקפים. משכך, דחתה השופטת את התביעה והורתה לתובע לכסות את הוצאות הנתבע ואת הפרשי שכר הטרחה.