דנ"א 6983/11

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה המערערת על פסק דינו של בית המשפט מיום 21.6.2011, אשר דחה את ערעור העותרת על שומת מס הכנסה לשנים 1998-1999. פסק הדין התייחס לעסקאות "הפשטת דיבידנד" ולאפשרות לקזז הפסדי הון שנצברו ביחס אליהן. העותרת ביצעה עסקאות אלה בשנת 1998, וביקשה לקזז את הפסד ההון מעודפי מזומנים שנצברו ולהעביר הפסדים לשנות המס הבאות. המשיב סירב לאפשר זאת, בטענה כי לעותרת לא נגרם הפסד כספי ממשי וכי העסקאות מלאכותיות ומכוונות להתחמק ממס. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת המשיב, ופסק הדין הנדון דחה את ערעורו של העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בית המשפט מצא כי העסקאות היוו תכנון מס בלתי לגיטימי והפעיל מבחן של "יסודיות הטעם המסחרי" כדי לקבוע אם העסקאות היו מלאכותיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי עסקאות שלילת הדיבידנד היו מלאכותיות ודחה את הערעור. העותר טען כי פסק הדין הפך פסיקות קודמות והסתמך על עקרון הציפייה הלגיטימית, בטענה כי המצב המשפטי הקודם איפשר את תכנון המס שעל הפרק. עם זאת, בית המשפט מצא כי פסק הדין עולה בקנה אחד עם פסקי דין קודמים ופיתח אותם הלאה. עוד נקבע כי טענות העותרת בדבר ההיסטוריה החקיקתית של תיקון 132 לפקודת מס הכנסה אינן מבוססות. פסק הדין מדגיש כי הליך השימוע הנוסף הוא חריג ויש לקבלו רק כאשר יש בפסיקה חידושים, קשיים או חשיבות משמעותיים. מאחר שפסק הדין לא עמד בקריטריונים אלה, נדחתה הבקשה לדיון נוסף, והעותר חויב לשלם שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪.