תמ"ש 42591-10-17

תקציר

פסק הדין סובב סביב שתי תביעות מתחרות הנוגעות לחלוקת הנכסים שנצברו במהלך 45 שנות נישואיהם של בני הזוג, שהסתיימו בגירושין. הבעל מבקש חלוקה שווה של הנכסים והחזר כספים שנלקחו לכאורה מחשבונם המשותף על ידי אשתו. בינתיים, האישה טוענת כי בעלה נהג באלימות והבריח כספים מקופת האוצר המשותפת שלהם; לכן, היא צריכה לקבל חלק גדול יותר מהנכסים המשותפים שלהם. הסוגיות המרכזיות בהן נדון פסק הדין הן: חלוקת דירת מגורים משותפת, בהתחשב במצבם של שלושת ילדיהם הנכים; קביעה האם מי מבני הזוג זכאי לדמי שימוש בדירה המשותפת; קביעת בעלות בדירה נוספת והחלטה אם לפרק את השותפות בה; חקירת טענות להברחת כספים והוראה על החזרת כספים שהופקעו; איזון הזכויות הסוציאליות שנצברו במהלך נישואיהם; ולהחליט על השיטה המתאימה לחלוקת נכסיהם. בית המשפט מורה למכור את דירת המגורים המשותפת ולחלק את התמורה שווה בשווה בין בני הזוג, תוך התחשבות בטובת הילדים הנכים. כמו כן, נקבע כי אף אחד מבני הזוג אינו זכאי לדמי שימוש, שכן הבעל עזב את בית הנישואין מרצון. באשר לבעלות בדירה, בית המשפט מוצא כי דירה הרשומה על שם בנם הכשיר נרכשה בכספי המשותף, ומורה להעביר את דמי השכירות לחשבונו של הבן. פסק הדין דוחה את טענת הבעל כי דירה נוספת נרכשה בכספי שיתוף ונרשמה על שם בנם הנכה. בית המשפט אינו מוצא ראיות להברחת כספים על ידי האישה, אך קובע כי עליה להשיב 75,000 שקל, אותם העבירה לאחיה, שכן מדובר ברכוש משותף. מנגד, על הבעל לשלם לאישה 53,000 שקל מחסכונותיו הפנסיוניים, בהתאם להמלצות אקטואריות. השופט מצדד בבעל בדחיית תביעת האישה לחלוקה לא שוויונית של נכסים על בסיס אלימות לכאורה וניהול כלכלי כושל מצדו. האישה חויבה לשלם 20,000 ₪ עבור הוצאות הבעל. בנוסף, בית המשפט מוציא הנחיות לגבי הטיפול העתידי של האישה בילדים הנכים ובכספיהם, כאשר התובע מוזמן לעקוב אחר המצב. פסק הדין יישלח לשני הצדדים, וניתן לפרסמו ללא פרטים מזהים.