ת"א 35934-11-20

תקציר

בית המשפט פסק לטובת התובעת מס' 1 והורה לנתבעת לשלם פיצוי בסך 264,765 ש"ח וכן 30,000 ש"ח הוצאות ושכ"ט עורך דין. סכום זה כולל 200,000 ש"ח בגין איחור במסירת הדירה, 29,765 ש"ח בגין היעלמות כלים סניטריים מהאתר ו-35,000 ש"ח בגין עוגמת נפש. בית המשפט דחה את טענות התובעים מס' 2 והתובעים 4-3, וקבע כי אין להם עילת תביעה כנגד הנתבעת. מקורו של המקרה בהסכם תמ"א שנחתם בשנת 2014, במסגרתו חויבה הנתבעת לבצע עבודות בנייה ולמסור דירות מוגמרות למספר תובעים. הנתבעת לא מסרה את הדירות במועד, מה שהוביל לתביעה הנוכחית. בהמשך חתמה התובעת מס' 1 על הסכם נוסף עם הנתבעת, בו קבעה מועד חדש לעיכוב באספקה והטילה על הנתבעת 4,000 ₪ לחודש בגין כל עיכוב נוסף. מועד זה חלף אף הוא, מה שגרם לתובעת מס' 1 לבטל את ההסכם הנוסף ולחזור לתנאי הסכם התמ"א. השופטת קבעה כי הנתבעת הפרה באופן יסודי את ההסכם הנוסף, ובכך זיכתה את התובעת מס' 1 בביטולו. כמו כן, השופט מצא כי הנתבע אחראי לאיחור במסירת הדירה, שהיווה הפרה יסודית של הסכם התמ"א, וכי דרישת התובעת לפיצוי בהתאם לתנאי ההסכם – 200,000 ש"ח – הייתה סבירה. כמו כן הורה השופט לנתבעת לפצות את התובעת מס' 1 בגין חסרים כלים סניטריים, עוגמת נפש והוצאות נוספות, ובכך הביא את סך הפיצוי ל-264,765 ש"ח. ביחס לתובע מס' 2 ולתובעים 4-3, קבע השופט כי הנתבעת לא ערבה אישית להתחייבויות הסכמי המכר שחתמו עם הנתבעת. לפיכך, טענותיהם כנגד הנתבעת נדחו.