בר"ע 606/88

תקציר

בית המשפט הכריע במקרה של מחלוקת על בעלות על צינורות אסבסט המשמשים לעבודות ביוב עבור מועצה מקומית. המבקש, קבלן שרכש את הצינורות מהמשיבה לצורך ביצוע עבודות המועצה, ביקש להשיב את הצינורות שהוחרמו במסגרת הליכי הוצאה לפועל שננקטו נגד המועצה. המשיב, שלא נפרע לו עבור הצינורות, טען כי הם בבעלות המועצה בשל אי תשלום. פסק הדין מפרש את סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, המניח כי מטלטלין המצויים בחצרי החייב הם בבעלותו, ומתווה את נטל ההוכחה במקרים כאלה. היא קובעת כי חזקה משפטית כזו צריכה להתפרש באופן צר והיא חלה רק על טובין המצויים בחצריו הפרטיים של החייב, ולא בשטחים ציבוריים שבתחום שיפוטה של המועצה. המונח "חצרים" צריך להתפרש בהקשר ואינו כולל רחובות או מרחבים ציבוריים. סכום ההוכחה הנדרש להפרכת החזקה צריך להתבסס על הסבירות שהטובין יהיו בבעלות החייב, כאשר משקל ראייתי נמוך יותר נדרש לטובין המצויים בשטחים ציבוריים. במקרה דנן, בעלותו של המבקש על הצינורות נתמכה בראיות מספיקות, לרבות חוזים ורישומי תשלומים, והעובדה שהם טרם הותקנו משמעה שהם לא הפכו לרכוש המועצה. לפיכך, קיבל בית המשפט את ערעורו של המבקש, תוך שהוא דוחה את ההחלטה להחרים את הצינורות ומורה על השבתם, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין.