בש"פ 1956/12

תקציר

הערעור מתייחס לעלויות סריקת ראיות בתיק פלילי רחב היקף, כאשר בית המשפט המחוזי בירושלים הורה לתביעה לסרוק על חשבונה את החומר שנותר (כ-60 ארגזים) מתוך 230 ארגזי הראיות ולמסור עותקים לנאשמים. התביעה ערערה על החלטה זו, וטענה כי חוק סדר הדין הפלילי אינו מחייב אותם למסור העתקים של חומרי חקירה או לשאת בעלות יצירתם, וכי לבית המשפט המחוזי אין סמכות להוציא צו כזה. בעוד שבית המשפט מצא כי עמדת התביעה נכונה ביחס להיעדר חובה חוקית למסור עותקים, הוא קבע כי לבית המשפט שיקול דעת וסמכות, בנסיבות חריגות, להורות לתביעה לשאת בהוצאות ההעתקה לפי סעיפים 3 ו-19(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, במיוחד במקרים רחבי היקף כדי להקל על עבודת ההגנה ולייעל את ההליך השיפוטי. עם זאת, יש להפעיל סמכות זו בזהירות ורק בעת הצורך, ולחלק את העלויות בין התביעה להגנה, או אף בין הנאשמים, על בסיס שיקולים שונים. במקרה הספציפי החליט בית המשפט לחלק את ההוצאות שווה בשווה בין המשיבים, למעט המשיב מס' 3, אשר עשוי להיות פטור אם התביעה מרוצה ממצבו הכלכלי והרפואי. לפיכך התקבל הערעור, והחלטת בית המשפט המחוזי התהפכה.