על"ע 2972/06

תקציר

הכרעת הדין עוסקת בערעור הנוגע לענישה משמעתית של עורך דין, תוך הדגשת פרשנויות משפטיות מורכבות בדבר סמכותם של בתי הדין המשמעתיים להאריך תקופות מבחן. בית המשפט דן בהרחבה במושג "הסדר שלילי", ומסביר כי היעדר סמכות חקיקתית מפורשת משמעותו שלילת סמכויות מסוימות, במקרה זה, הארכת מאסר על תנאי ללא הוראות חוק ברורות. באופן ספציפי, סעיף 68ב לחוק מטיל מגבלות על הארכת מאסר על תנאי, ומדגיש כי עם הרשעה חוזרת יש להחיל מאסר על תנאי ללא מקום להארכת מאסר על תנאי. פרשנות זו מתיישבת עם דפוס חקיקתי רחב יותר, שבו הארכות מאסר על תנאי ניתנות במפורש רק בתנאים מסוימים, במיוחד במקרים של מאסר, דבר המשקף כוונה ליצור הרתעה חזקה מפני רצידיביזם. בית הדין מדגיש את האחריות הייחודית ואת החובות האתיות של עורכי הדין, ומדגיש כי על העבירות החוזרות ונשנות שלהם להפעיל צעדים משמעתיים מחמירים יותר כדי לשמור על אמון הציבור במקצוע עריכת הדין. הערעור נדחה, ועולה כי שיקול דעת רחב נתון לבתי הדין המשמעתיים אלא אם קיימת חריגה משמעותית ממדיניות הענישה הראויה. ניסיונו של המערער למנף שיהוי פרוצדורלי ותוצאות תיק קודמות נדחה, ובכך מחזק את התפיסה כי פרשנויות הרשות השופטת חייבות להיצמד ללשון החוק ולתכליתו, ובכך להדגיש את החומרה המיוחסת להפרות אתיקה משפטית כגון שימוש לרעה בכספי לקוחות. עונש ההשעיה יחל ב-1 בספטמבר 2009, כפי שהורה בעבר. ההחלטה נתמכת על ידי השופטים פרוקצ'יה ורובינשטיין, ומאשרת את ההנמקה המשפטית המקיפה שהתוותה השופטת א' ארבל בדחיית הערעור.