ת"א 579/07

תקציר

התיק סובב סביב שטר משכנתא שנחתם על ידי אישה, אמינה עלי, כדי להבטיח הלוואה מבנק. השאלה העומדת על הפרק היא האם המשכנתא נועדה להבטיח את ההלוואה של אמינה עצמה או את חובו של בנה מוניר, כפי שטוען הבנק. השופט פותח ומציין כי בעוד שנטל ההוכחה בתביעות נגד עיזבון הוא בדרך כלל גבוה יותר, התובעים במקרה זה הצליחו להוכיח את טענתם. השופטת מדגישה כי חתימתה של אמינה על שטר המשכנתא נועדה להבטיח את חובותיו של מוניר. זה נתמך על ידי מספר גורמים. ראשית, מוניר היה היחיד שהיה לו חשבון בנק וחובות לבנק, בעוד לאמינה לא היה אף אחד מהם. שנית, מטרת ההלוואה ותנאיה כפי שתוארה על ידי אמינה בתצהירה ובחקירתה היו עמומים ואינם עולים בקנה אחד עם טענתה כי ההלוואה הייתה לשימושה העצמי. בנוסף, בעלה של אמינה ובנה מוניר אישרו שניהם כי הקרקע משועבדת להבטחת האשראי של מוניר, ועדותו של מנהל הבנק תומכת בכך. מעורבותה של אמינה בהליכי מימוש המשכנתא וידיעתה על מכירת הקרקע לפירעון חובותיו של מוניר ניכרות אף הן. למרות היותה מודעת להליך, אמינה לא העלתה התנגדויות במשך תקופה ממושכת, דבר המעיד על הסכמתה למטרת המשכנתא. השופט מתייחס גם לטעות סופר בשטר המשכנתא, מדגיש כי אין בו כדי לשלול את כוונת הצדדים, ומורה לתקן את הטעות. לבסוף, מותח השופט ביקורת על ניסיונו של הנתבע לנצל טעות סופר זו כדי להשיב למקרקעין שלא כדין, ומוצא כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב. השופט פוסק לטובת הבנק ומקבל את הטענה כי המשכנתא בוצעה כדין להבטחת חובותיו של מוניר. הנתבע נדרש לכסות את הוצאות המשפט של התובעים.