ה"פ 1058/02

תקציר

המשיב ביקש לדחות על הסף את תביעת המבקש לפיצויי הפקעה בגין זכויות בשתי חלקות קרקע בפתח תקווה, בטענה כי התביעה התיישנה והתעכבה. המבקש, שירש חלק מהזכויות והיו לו חלק משלו, הגיש את התביעה לזכויות בירושה בשנת 2002, כמעט 40 שנה לאחר שהמקרקעין הופקעו על ידי המשיב בשנת 1962. המשיב טען כי יש לדחות את התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות בת שבע השנים לפי חוק ההתיישנות, ואילו המבקש טען כי אין תקופת התיישנות לתביעות לפיצויי הפקעה. בית המשפט הסכים עם פרשנותו של המשיב לחוק, בקובעו כי התביעה אכן התיישנה. בעוד שבפסיקה הקודמת נקבע כי תביעות לפיצויי הפקעה אינן כפופות לתקופת ההתיישנות, החלטות אלה קדמו לחקיקת חוק ההתיישנות הנוכחי. בית המשפט מצא כי התביעה, בהיותה כספית במהותה, כפופה לתקופת התיישנות כללית של שבע שנים בתביעות שאינן מקרקעין. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי יש לדחות את התביעה גם בעילה של שיהוי, בהתחשב בכך שחלפו 40 שנה ממועד ההפקעה, במהלכן ידעו המבקש ויורשיו על הזכות. תביעתו של המבקש לפיצויים נדחתה אפוא על הסף, והוא חויב בהוצאות המשיב.