ת"א 10475-09-09

תקציר

התובעים, בעלי תחנת דלק, תבעו את הנתבעת, ספק הדלק, בגין רשלנות, הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט. התובעים טענו כי הנתבעת לא הקימה כראוי, שיפצה ותחזקה את תחנת הדלק, וכתוצאה מכך נגרם נזק סביבתי שהתובעים נאלצו לתקן. הנתבע טען כי התביעה התיישנה, דבר שהתובעים חלקו עליו, בטענה שנודע להם על הנזק רק בשנת 2003. בית המשפט קבע כי עילות התביעה של התובעים נצברו בשנות התשעים, למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה, ודחה את טענות הרשלנות והפרת החוזה כאסורות על פי חוק. עוד נמצא כי התובעים לא הצליחו להוכיח את טענתם לעשיית עושר ולא במשפט, שכן הם לא פעלו להגנה על האינטרסים של הנתבע או להוצאות שהיה על הנתבע לשאת בהן. בנוסף, קבע בית המשפט כי התובעים, באמצעות מספר הסכמים עם הנתבעת, ויתרו על טענותיהם לגבי כל התקופה שקדמה להסכם הסופי בשנת 2005. זאת ועוד, התובעים לא הוכיחו כי מעשיו או מחדליו של הנתבע גרמו לנזק הנטען ואף לא כי נגרם הנזק. לפיכך, התביעה נדחתה במלואה, והתובעים חויבו לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 80,000 ₪.