ת"א 2101/02

תקציר

המחלוקת במקרה זה נסובה סביב הסכם רכישת דירה ברחובות, ישראל, שנחתם בין התובעת לנתבעים. השאלה העיקרית היא האם נכרת חוזה תקף, ואם כן, איזה צד זכאי לרכוש את הדירה. בית המשפט מוצא כי החוזה בין התובעת לנתבעים לא היה תקף בשל הטעיה וחוסר הסכמה. מחיר הדירה הוצג באופן מטעה בחוזה, כאשר 17,000 דולר נוספים ישולמו במזומן, ללא ידיעת המוכרים. הטעיה זו מנעה מפגש מוחות אמיתי בין הצדדים. התובע סבר כי הסכום הנוסף ישולם למוכרים, בעוד שהמוכרים לא היו מודעים לסכום זה וגרמו להם להאמין כי הדירה נמכרת במחיר נמוך יותר. זאת ועוד, בית המשפט מקבל את גרסת הנתבעים, לפיה המוכרת, גורבן, ביטלה את הצעתה בטרם חתמה התובעת על החוזה. גורבן חתמה על חוזה וייפוי כוח בשם בעלי הדירות, קרובי משפחתה, אך לא ידעה על ההצעה הגבוהה יותר מהתובעת. לאחר שנודע לה על ההצעה הנמוכה, היא ביטלה אותה ומכרה את הדירה לקונה אחר, שדות. עוד מציין בית המשפט כי התנהלותם של מגשרי הנדל"ן ועו"ד שרעבי, בא כוחה של התובעת, תרמה להטעיה ולבלבול. לסיכום, בית המשפט קובע כי לא היה חוזה תקף בין התובעת לנתבעים, ומורה על החזרת כספי התובעת, שהוחזקו בנאמנות. התביעה נדחית, ולא נפסקות הוצאות לאף אחד מהצדדים.