ת"א 41797-03-16

תקציר

התובעים, עמי ובועז הופמן, תבעו את עיריית רעננה ואת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה לפיצויי הפקעה בגין חלקת קרקע המכונה חלקה 139 ברעננה. הנתבעים טענו כי יש לדחות את התביעה משום שהחלקה לא הופקעה אלא הועברה לבעלות העירייה באמצעות תכנית איחוד וחלוקה, ולכן דיני ההפקעה אינם חלים. לחילופין, טענו הנתבעים כי התובעים כבר קיבלו פיצויים בגין ההפקעה הנטענת. בית המשפט הסכים עם טענות הנתבעים ודחה את התביעה. נמצא כי חלקה 139 נלקחה מידי התובעים והוענקה לעירייה מכוח תכנית איחוד וחלוקה בשם תכנית 190, אשר יושמה בשנת 1982. התוכנית שינתה את מיקומו של כביש ורשמה את שטח הכביש החדש על שם העירייה. בית המשפט קבע כי מדובר בהפקעה, אך מאחר ששטח החלקה עמד על כ-14.5% בלבד מהקרקע המקורית, חל הפטור מפיצוי בגין הפקעה של עד 40% משטח הקרקע. בית המשפט קיבל גם את טענת הנתבעים כי מקרקעי התובעים הושבו כתוצאה מתכנית 190, כלומר כבר קיבלו פיצויים בגין ההפקעה. בנוסף, קבע בית המשפט כי התנהלותם של התובעים לאורך השנים, במהלכן לא מימשו את זכויותיהם, מהווה שיהוי, ויתור והשתק, ומשכך, נמנע מהם להעלות את טענותיהם שנים כה רבות לאחר מכן. לבסוף הורה בית המשפט לתובעים לשלם לנתבעים 36,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.