בש"פ 2292/09

תקציר

הכרעת הדין דנה בסיווג החומרים המשמשים את רשויות החקירה לאחר הגשת כתב אישום. שלוש הקבוצות הן: חומרים שהרשויות נתקלו בהם באופן אקראי ללא קשר לכתב האישום; חומרים שנאספו או הוקלטו הרלוונטיים לאישום אך אינם מהווים חומרי חקירה; וחומרי חקירה המהווים את הבסיס הראייתי המרכזי לאישום הפלילי. הזכות לעיין בחומרים אלה כפופה לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (CPC). במקרה הנדון, הרשויות השתמשו בתכסיס כדי להכניס מכשיר סלולרי עם מודיע לתוך תא מעצר כדי לאסוף ראיות. בשל אופיו הייחודי של מקרה זה, חלק מהשיחות שהוקלטו על ידי המודיע באמצעות המכשיר עשויות להיות מסווגות כחומרי חקירה. עם זאת, טענה גורפת כי כל השיחות שמנהל המודיע יכולות להוות חומרי חקירה היא מרחיבה מדי. האחריות למיון ולסיווג חומרים אלה מוטלת על הרשויות. אולם, לאור הטיפול הכושל בעבר בתיק זה, פרקליט מטעם הפרקליטות יבחן מחדש את ההקלטות כדי לוודא הימצאות או היעדר חומרי חקירה. הליך מיוחד זה יאפשר להגנה לבקש מידע ספציפי על שיחות, ואם לא תספיק, היא תוכל להגיש בקשה חדשה לפי סעיף 74 לתקשי"ר. הערעור נדחה, בכפוף לבחינה מחודשת זו של פרקליטות המדינה.