ת"א 37977-03-21

תקציר

הנתבע הודה כי פרסם אודות התובע מספר פרסומים אשר חרגו מהגדרת לשון הרע על פי החוק. הפרסומים כללו טענות משפילות ומשפילות כלפי התובע, טענות להתנהגות מקצועית בלתי הולמת והפרת סודיות. הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בהגנתו, מה שהוביל את בית המשפט להעדיף את גרסת התובע לאירועים. השופט מצא את עדותו של הנתבע עסוקה ולא עקבית, ודחה את טענותיו בדבר ביצוע בדיקות פוליגרף והיעדר כוונה לפגוע בתובע. בית המשפט קבע כי הפרסומים מהווים לשון הרע וכי הנתבע פעל בחוסר תום לב, לא אימת את אמיתות דבריו והתכוון לפגוע בתובע. עוד צוין כי מעשיו של הנתבע גרמו לפגיעה מיותרת בשמה הטוב של התובעת ולבזבוז משאבי ציבור. באשר לשאלת הנזק, בית המשפט שקל כל פרסום וקבע כי מדובר בפרסומים נפרדים בשל הבדלים בתכנים, בעיתוי ובפלטפורמות ההפצה. לתובע נפסקו פיצויים סטטוטוריים בסך 425,632 ₪ ללא הוכחת נזק ממשי, בצירוף הוצאות משפט, שכ"ט עורך דין וסכום של 50,000 ₪ שישולם לאוצר המדינה בגין הוצאות מיותרות שנגרמו במהלך המשפט. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 425,632 ₪, בתוספת הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, וכן סכומים נוספים בגין הוצאות משפט, שכר טרחת עורך דין והוצאות לאוצר המדינה. התשלומים היו אמורים להתבצע במועדים מוגדרים.