ע"א 36404-09-16

תקציר

בין המערער למשיב הייתה מחלוקת על הסכם הלוואה על סך 46,000$. המערערת טענה כי ההסכם פיקטיבי, שנועד לאפשר הגדלה לא רשומה של התמורה בחברה, וביקשה להוכיח זאת בראיות. בית משפט קמא דחה טענה זו, והביא את המערערת לערער בנימוק שבית משפט קמא העדיף באופן שגוי את המסמך הכתוב על פני טיעונים בעל פה, נמנע מלהתערב בממצאים עובדתיים ולא העריך את מהימנות גרסתו של המשיב. ערכאת הערעור הסכימה עם טענות המערערת, וקבעה כי שגה בית משפט קמא במספר דרכים: הוא העדיף את ההסכם בכתב על פני טיעונים בעל פה, לא בחן ראיות העשויות לסתור את המסמך הכתוב, לא בחן את גרסאות המשיב והמערער על פי משקלן ומהימנותן, ולא העריך את מהימנות גרסת המשיב. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי אין באפשרותה לפסוק בתיק בשל מחדליו של בית משפט קמא בהערכת מהימנות גרסאות הצדדים, ולפיכך זנחה את פסק דינו של בית משפט קמא והחזירה את התיק להמשך ההליכים. המשיב חויב לשלם את הוצאות הערעור של המערערת.