תא"מ 63210-05-19

תקציר

כך במקרה של א.ד.א. עבודות עפר (2006) בע"מ ואחיהם, ני בר אל צרפתי אקו גרין בע"מ, ואחי, שתבעו את בר אל צרפתי אקו גרין בע"מ ושות' על סך 41,769 ₪ בגין ביצוע עבודות אספלט באזור בית אריה. התובע טען כי הנתבע הזמין את העבודה והתחייב לשלם עבורה, אך סירב לעשות כן לאחר סיום העבודה. הנתבעת הכחישה את הטענה וטענה כי שימשה רק כמתווכת להזמנת העבודה מטעם המועצה המקומית בית אריה, שהייתה אמורה לממן את העבודות, אך לא עשתה זאת משום שהתקציב עבורה לא אושר. בית המשפט בחן האם חוזה שוכלל מלכתחילה והאם התובע מילא את חלקו בו והעבודות בוצעו, ופסק לטובת התובע בשני המקרים. נפסק כי המסמך עליו חתם מנכ"ל הנתבעת הינו הזמנת עבודה ולא "מסמך הצהרה", וכי התובעת אכן ביצעה את העבודה כפי שהוזמנה. לאחר מכן, בחן בית המשפט האם הנתבעת חייבת כלפי התובע בתשלום והאם המועצה המקומית, שנהנתה מהעבודות, חייבת לנתבע. השופט קבע כי הנתבע שימש כסוכן המועצה באמצעות החברה הכלכלית בראשות ראש המועצה, ועל פי חוקי הנציגות, פעולה שנעשתה ללא הרשאה או תוך חריגה ממנה אינה מחייבת את השולח (המועצה). מאחר שהתובע לא תבע את המועצה, בחן השופט האם ניתן לפרוע לנתבע על ידי המועצה, ומצא כי החוזה בין הנתבע למועצה אינו חוקי בשל היעדר אישור וחתימה מצד הרשויות המוסמכות, ולכן בטל. השופט התייחס למקרים קודמים בהם הורו בתי המשפט על תשלום חלקי של התמורה עבור השירות שניתן לרשות, אך מצא כי במקרה זה לא התקיימו הקריטריונים לצו כזה, שכן הנתבע לא היה תמים והכניס עצמו ביודעין לעסקה שיש בה סיכון, ואי חוקיות החוזה הייתה מהותית ולא שולית. לפיכך החליט בית המשפט כי הנתבעת, ולא המועצה, חייבת כלפי התובע במלוא הסכום הנתבע, 40,014 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין. הסכום ישולם תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, או שיישא הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום.