ת"צ 52334-03-16

תקציר

המבקש, שהתפטר מעבודתו בחברה של המשיבה לאחר למעלה משלוש שנות עבודה, הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד המשיב משני טעמים. העילה הראשונה הייתה שהמשיב דחה את מועד תחילת ההפרשות שלו לפנסיה, והשנייה היא שההסדר הפנסיוני בחברה אינו "הסדר מיטיב עם" כהגדרתו בחוק, ולכן הוא זכאי לזכויות שונות, לרבות שחרור מלא של הכספים שהופקדו עבורו. השופט קבע כי יש לדחות את הבקשה לאישור בעילה הראשונה, שכן המבקש לא הביא ראיות מספיקות לכך שהמשיב עיכב את הפרשותיו לפנסיה, או כי המשיבה פעלה שלא כדין ביחס לעובדיה האחרים. עם זאת, השופט אישר את הבקשה לתביעה ייצוגית בעילה השנייה. השופטת מצאה כי למבקש היה לכאורה חשש שההסדר הפנסיוני אינו מיטיבה, כנדרש בחוק, שכן שיעורי ההפרשה נמוכים מהמינימום הנדרש בחוק משנת 2014 ואילך. עוד קבעה השופטת כי המבקשת זכאית לכאורה לכספי הפיצויים בשיעור הפרשות המעסיק להסדר הפנסיה כאמור בחוק, וכן לזכות לשחרור מלא של רכיב הפיטורים. כמו כן, השופטת הגבילה את היקף העובדים שיוכלו להיות מיוצגים על ידי המבקש לאלה שחתמו על אותו הסכם העסקה כמו המבקש, כלומר עובדים שהחלו לעבוד בין נובמבר 2011 לסוף 2013. השופטת טענה כי המבקשת לא הוכיחה כי שאלות הדין והעובדות משותפות לעובדים שהיו להם הסכמי עבודה שונים. השופט הגיע למסקנה כי תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת ביותר לפתרון הסכסוך, תוך התחשבות בסכומים הנמוכים יחסית של הפרשים לכאורה המגיעים לכל עובד, ובהוצאות והטרחה הכרוכות בהגשת תביעות פרטניות. גם עורך דינו של המבקש הוכר ככשיר לייצג את הקבוצה כראוי ובתום לב. המשיב חויב בתשלום שכר טרחת עורך דין בסך 2,300,000 ₪, ועורך דינו של המבקש נדרש לפרסם הודעה על אישור התובענה הייצוגית בשלושה מתוך חמשת העיתונים הגדולים בישראל. המבקש הונחה להגיש תלונה מתוקנת עד ליום 10.9.2018, ודיון מקדמי בתביעה נקבע ליום 22.11.2018.