רע"א 1378/21

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בבקשה למתן רשות ערעור בדבר דרישת "צד פסיבי" בהליך משפטי לשלם ערבות להבטחת הוצאותיו של יוזם ההליך. לאחר בחינה מעמיקה הגיע בית המשפט למסקנה כי יש להתייחס לבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור, תוך שהוא ממשיך להכריע בסוגיות שהועלו. בית המשפט קבע, כי אין בסמכותו לחייב צדדים פסיביים כמו נתבעים או משיבים לשלם ערבויות להוצאות היוזם, שכן סמכות זו מוגבלת ליוזמים (תובעים או מערערים) עצמם. פרשנות זו מתיישבת עם הכוונה הסטטוטורית והלשונית, ומדגישה כי דרישת הערבויות נועדה בראש ובראשונה להבטיח הוצאות פוטנציאליות לצדדים פסיביים במקרה שההליכים נגדם לא יצלחו. בית המשפט זיהה עילות סטטוטוריות לבתי המשפט להורות על הוצאות, אך האכיפה בדרך כלל חורגת מסמכות בית המשפט, ובמקום זאת ציין כי בתי המשפט אינם צריכים להתנות הליכים בתשלום הוצאות שנפסקו בעבר, במיוחד עבור צדדים פסיביים, אלא אם קיימות נסיבות חריגות המצביעות על ניצול לרעה של הליך משפטי. במקרה ספציפי זה, התנגדותה של המבקשת לאישור מתווה לא עלתה כדי ניצול לרעה של ההליך, ואף בית המשפט לא מצא כל בסיס חוקי להטיל על השתתפותה תנאי כספי כזה. משכך, התקבל הערעור, שהפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, ופסק למבקש הוצאות בסך 7,500 ₪ מהמנהלים המיוחדים.