דב"ע נז/39 - 3

תקציר

בית הדין האזורי דחה את טענות המערערת הנוגעות לדמי נסיעה, דמי אבטלה והפרשי שכר, בהתבסס על מספר ממצאים. נקבע כי המערער קיבל דמי נסיעה כחלק משכרו, כפי שבאו לידי ביטוי בתלושי שכר מודפסים שהמערער לא ערער עליהם, המעידים על קבלתו. זאת ועוד, המערערת לא מסרה פירוט של הוצאות הנסיעה בפועל שהוצאו. באשר לדמי אבטלה, הגיע בית הדין למסקנה כי מאחר שהמערערת התפטרה והמשיב לא נדרש על פי דין להמציא מכתב פיטורים, אין בסיס לתביעה. חוק הביטוח הלאומי קובע כי קצבאות אלה מנוהלות על ידי המוסד לביטוח לאומי, והמערער לא הביא ראיות לנזק או רישום נאות לאבטלה. בנוסף, נקבע כי אי תשלום דמי ביטוח על ידי מעסיק אינו פוגע בזכאות לגמלה. לעניין הפרשי השכר, אף שהמערער טען לתשלום חסר בגין חודש יולי 1991, לא עלה בידו להוכיח כי שכרו עמד באופן עקבי על 2,600 ₪, שכן הראיות הצביעו על תשלום חד פעמי של סכום זה. בית המשפט קיבל את תלושי השכר כמדויקים ופסק על שכר קבוע של 2,212.16 שקל, ובכך דחה גם חלק זה של הערעור. עם זאת, בית הדין קיבל את העובדה שהמערער פוטר מעבודתו, אם כי הוא לא היה זכאי לפיצויי פיטורים או לתמורה בהודעה מוקדמת. משכך, נדחה הערעור ברובו, והמערערת חויבה בתשלום הוצאות ערעור בסך 2,000 ₪.