ת"א 1664/97

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שיעור הריבית החל על יתרות בחשבון שעברו מחיוב לאשראי כתוצאה מביטול תוכניות חיסכון. בית המשפט קיבל את טענת בעלי החשבון כי התוכניות נכפו עליהם על ידי הבנק בניגוד לחוק. עם ביטול תוכניות החיסכון, הבנק מחויב להחזיר את החשבונות למצבם הקודם על ידי החזר הכסף. הנושא המרכזי הוא הריבית המתאימה ליתרות אשראי אלה. בעלי החשבון טענו לריבית גבוהה יותר, בעוד הבנק הציע ריבית נמוכה יותר. בית המשפט הכיר בכך שנקודת המוצא צריכה להיות החזרת בעלי החשבון למצבם האמיתי לו היו מודעים ליתרות האשראי. עם זאת, בשל היעדר ראיות שהוצגו על ידי בעלי החשבון, בית המשפט לא יכול היה לקבוע את משך הזמן הספציפי של היתרות או את סכומן המדויק. כמו כן, גם הטענה כי הבנק השתמש בכספים להלוואות שנגבו בריבית גבוהה יותר לא הוכחה. לפיכך, בהיעדר הוכחה ספציפית, קבע בית המשפט כי היתרות יהיו כפופות לריבית ולהצמדה מכוח חוק פסיקת ריבית והצמדה. ההחלטה התקבלה למען ההגינות, תוך התחשבות במשכי הזמן והסכומים המשתנים של יתרות האשראי. עוד ציין בית המשפט כי כל צד יכול לבקש את המשך התיק תוך 90 יום, אחרת הוא יידחה מחמת חוסר מעש.