בש"פ 428/18

תקציר

המערער נעצר בחשד לביצוע שוד אלים עם שותף, והוצא נגדו צו מעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על חומרת העבירה, עברו הפלילי העשיר של המערער והסיכון הגבוה שלו לעבירה חוזרת. במקביל, המליץ שירות המבחן לבחון את התאמתו של המערער למסגרת טיפולית-קהילתית, אליה התראיין המערער בהצלחה. עם זאת, בית המשפט העליון הסכים עם פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וציין כי המערער לא טופל קודם לכן וכי נסיבות עניינו אינן מצדיקות חריגה מהכלל לפיו שיקום צריך להתבצע במהלך ריצוי העונש ולא במעצר לפני משפט. כמו כן, הדגיש בית המשפט כי המלצת שירות המבחן אינה מחייבת וכי קיים פער משמעותי בין פרטי עברו של המערער לבין התוצאה המומלצת. בית המשפט העליון דחה את הערעור והדגיש כי נכונותו של המערער לעבור טיפול ומסגרת הטיפול בקהילה אינה עולה על הסיכונים הנשקפים משחרורו, במיוחד נוכח ניסיונותיו הכושלים הקודמים בטיפול ורמת הסיכון הגבוהה. ההחלטה התייחסה גם לטענה בדבר הציפייה לשחרור שנוצרה במוחו של המערער ודחתה אותה, תוך שהיא קובעת כי החלטות בית המשפט המחוזי היו ברורות בהחזקת מעצרו של המערער. החלטה זו התקבלה על סמך נסיבותיו הפרטניות של המקרה.