עת"מ 13586-09-22

תקציר

העותרים, בהם מבקשי מקלט, עמותות לזכויות אדם ואיגוד חברות ניקיון, ערערו על חוקיותו של נוהל האוסר על מבקשי מקלט ומסתננים לעבוד בערים מסוימות בישראל. המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה, ביקשה לפזר את ריכוז מבקשי המקלט באזורים ספציפיים, להקל את הנטל על הקהילות המקומיות ולחלוק את האחריות לשילובם בין הרשויות המקומיות. בית המשפט קבע כי ההליך מצוי בסמכותה של הרשות ומכוון למטרות לגיטימיות. היא מצאה כי לרשות יש תשתית עובדתית מספקת והיא פעלה בסבירות, אך עליה לבסס תשתית עובדתית להכללת ענף הניקיון בגדר הנוהל. באשר למידתיות, בית המשפט הורה לרשות לקבוע קריטריונים לבקשות הרחקה פרטניות ולהנגיש את הליך הגשת הבקשה למבקשי מקלט. הנוהל אושר בדרך כלל אך עם התאמות, כולל פטור ענף הניקיון עד לדיון נוסף והארכת ההכרה בהעסקה בענף המסעדנות. העתירה נדחתה, והצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.