ה"פ 6239-11-07

תקציר

התיק סובב סביב עסקת נדל"ן בה מעורבים מספר גורמים. המבקש, שניסה לרכוש את הנכס, טען כי נכרת חוזה וביקש לאכוף אותו. עם זאת, השופט פסק נגד המבקש, וקבע כי החוזה אינו תקף או מחייב. פסק הדין פירט כי על מנת שחוזה יהיה תקף, עליו להיחתם מתוך כוונה להתקשר בהסכם מחייב מבחינה משפטית, ויש לאשר את החתימות. במקרה זה לא הושגו החתימות הנדרשות, ולא היה די באישור בעל פה של החתימות. כמו כן, חסרו בחוזה מספר נספחים, בהם מסמכים חיוניים כמו דוחות כספיים ורשימת חובות החברה, שהיו חלק בלתי נפרד מהעסקה. עוד הבהירה השופטת כי תנאי השעיה שנקבע בחוזה, הדורש אישור דירקטוריון המוכר, אינו פורמלי גרידא אלא תנאי מוקדם להיווצרות החוזה. מאחר שתנאי זה לא התקיים, החוזה נותר חסר תוקף. בנוסף, דחתה השופטת את טענת המבקש בדבר דוקטרינת הסמכות הצפויה, והדגישה כי המבקש היה מודע לדרישות ההרשאה ולא יכול היה לטעון אחרת. עוד צוין בפסק הדין כי התנהלות הצדדים לאחר ניסיון החתימה הצביעה על כך שהם אינם רואים עצמם מחויבים להסכם תקף. במקום לנקוט פעולה מיידית לאכיפת החוזה, ניהל המבקש משא ומתן ממושך לאחר החתימה. התנהגות זו הצביעה על כך שהמבקש הבין שלא נכרת הסכם מחייב. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי היסודות הדרושים לחוזה תקף אינם קיימים ודחתה את תביעת המבקש, תוך שהיא מצווה עליהם לכסות את הוצאות המשיבים ואת שכר טרחת עורך הדין.