פ"א 151/09

תקציר

המשיב הורשע בכניסה לדירה בכוונה לבצע גניבה ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל, לצד שלושה מאסרים על תנאי בסך כולל של 36 חודשים, מותנים בכך שהמשיב לא יבצע כל גניבה או פריצה בתוך שלוש שנים. הן המשיב והן המדינה ערערו על ההחלטה. המשיב טען כי אותו שופט שדן בתיק דן גם במעצרו, המהווה פגם מהותי, אך שופטי הערעור חלקו עליו. עוד טען המשיב כי יש לבטל את פסק הדין בשל סתירות בעדויות והיעדר ראיות טביעות אצבע, אך השופטים לא מצאו נסיבות חריגות המצדיקות את ביטול קביעות המהימנות של הערכאה הנמוכה יותר. באשר לעונש, הסכימו השופטים עם המדינה כי עברו הפלילי של המשיב, שכלל עבירות קודמות רבות, מצדיק עונש ארוך מזה שהוטל. עם זאת, הם בחרו שלא להתערב במקרה זה בשל אופייה הקל יחסית של העבירה, שהיה ניסיון גניבה שלא צלח. תחת זאת, הם קבעו כי שניים מעונשי המאסר על תנאי הקודמים שנגזרו על המשיב ירוצו ברצף, ובסך הכל ייגזרו עליו 36 חודשי מאסר. השופטים הדגישו את הצורך בענישה מחמירה בעבירות רכוש וציינו כי היעדר החרטה של המשיב ועברו הפלילי המשמעותי מצדיקים החלטה זו. גזר הדין וגזר הדין נשמרו אפוא ברובם, למעט אופיים העוקב ולא המקביל של שני עונשי המאסר על תנאי הקודמים.