רע"א 7295/16

תקציר

בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נדחתה, תוך שמירה על החלטת בית משפט השלום לאפשר מינוי מומחה פסיכיאטרי מטעם בית המשפט. המקרה עסק במבקש, שהורשע בעבר בגרימת מותו של הולך רגל בתאונת דרכים, ותבע קצבת נכות בשל התאונה, שהוגדרה כתאונת עבודה. בתחילה קבעה הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי כי למבקש נכות נפשית לצמיתות בשיעור של 20%, ולאחר בדיקה חוזרת עלה ל-50%. עם זאת, הקביעה השנייה לא התייחסה ל-10% שיוחסו למצב קיים. המשיב, מבטחת המשאית, ביקש להציג ראיות הסותרות את ממצאי הוועדה, המצדיקות מינוי מומחה פסיכיאטרי בלתי תלוי. בית משפט השלום, בציינו פערים בין שתי הקביעות וטיפול לא ברור במצבו הנפשי הקודם של המבקש, קיבל את בקשת המשיב, למרות הצעת המבקש לחשב את הפיצויים על בסיס שיעור נכות של 40%. בית המשפט פירש את שתיקתו של המשיב ביחס להצעת המבקש כהתנגדות, נקודה עליה ערער המבקש אשר טען גם כנגד הנחת הסירוב של המשיב. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת בית משפט השלום, וקבע כי כל ספק באשר לקביעתה השנייה של הוועדה מצדיק את מינוי המומחה. בית המשפט העליון הגיע למסקנה כי הנסיבות הן ספציפיות ונתונות לשיקול דעת, ואינו מצדיק את התערבותו, תוך שימת דגש על התערבות מוגבלת של ערכאת הערעור בהחלטות מסוג זה הקשורות לראיות. היא העלתה אפשרות לבחון מחדש את הרשות להציג ראיות סותרות בערעור על פסק הדין הסופי, ולפיכך הבקשה נדחתה מבלי להטיל הוצאות.