עב"ל 711/08

תקציר

בית הדין החליט לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא, ודחה את הערעור לפי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א-1991. עיקרי הדברים שנבחנו כוללים את העובדה שהמערער, שהיה מודע לנכותו הזמנית משנת 2001, יכול היה להגיש תביעה לקצבת נכות מיד לאחר תום דמי הפגיעה שלו. הוא היה מיוצג ופנה למוסד לביטוח לאומי לקבלת הבהרות, ולא טען להתנהלות מטעה של המוסד בנוגע למועדי הגשת התביעות. הימנעותו של המערער מלהגיש את תביעתו בתוך חלון הזמן של שישה חודשים בחוק החדש, שאיפשר תביעות לגמלה רטרואקטיבית, הייתה באחריותו שלו. בית המשפט הדגיש כי הכללים מכתיבים הגשה בזמן כדי לתמוך בקיימות מערכת הביטוח הלאומי, הממומנת על ידי דמי ביטוח, והתעלמות מכללים אלה פוגעת במערכת. יתר על כן, חובת המוסד ליידע את המבוטח על תיקוני חקיקה אינה קיימת, במיוחד כאשר המבוטח מיוצג; חובה זו מוטלת על המבוטח. בית המשפט חזר והדגיש כי מערכת היחסים בין המוסד למבוטחיו כפופה לחוק בלבד ולא לתקשורת מהמוסד. למרות שדחה את הערעור ללא הוצאות, הציע בית המשפט כי על המוסד להגביר את מערך המידע שלו בנוגע לשינויי חקיקה המשפיעים על המבוטחים. שופטים שונים הסכימו עם פסק הדין, וכתוצאה מכך נדחה הערעור פה אחד ללא צו הוצאות.