סע"ש 2982-10-17

תקציר

התובע, נהג אוטובוס תיירים, תבע את מעסיקו בגין שכר שלא שולם, גמול שעות נוספות, פדיון חופשות, הפרשות לפנסיה והטבות נוספות. לטענתו, הוא קיבל רק תשרים מלקוחות וחויב לו שכר קבוע של 6,000 שקל לחודש, בכפוף להתיישנות, בסך 504 אלף שקל; לחילופין, טען כי הוא זכאי לשכר בסיס בסך 3,500 שקל בתוספת טיפים, בסך 294 אלף שקל. הנתבעת טענה כי לתובע שולם השכר הנקוב בתלושי השכר, בנוסף לתשרים משמעותיים. בית המשפט מצא כי שכרו של התובע שולם בתשר בלבד, שהיה נוהג מוסכם בענף התיירות ולכן נחשב לשכר. בית הדין חישב כי התשר הממוצע שקיבל התובע עומד על 390 ₪ ליום עבודה, ומסתכם ב-7,371 ₪ לחודש, כלומר הוא אינו זכאי לתוספת שכר כלשהי. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בגין שעות העבודה של התובעת, וחישב בממוצע 46 שעות נוספות חודשיות. לתובע נפסק גמול שעות נוספות בסך 31,483 ₪. בית המשפט פסק לטובת התובעת גם בעניין פדיון חופשה (23,268 ש"ח), הפרשות לפנסיה (21,742 ש"ח) ופיצוי בגין הפרת חוק הגנת השכר (6,000 ש"ח). הסכום הכולל שנפסק לתובע עמד על 82,593 ₪, סכום נמוך משמעותית מתביעתו שעמדה על למעלה מ-2 מיליון ₪. השופט דחה את התביעה נגד הנתבע השני ולא פסק הוצאות למי מהצדדים.