ע"פ 4820/18

תקציר

הכרעת הדין מגנה את מעשיו של המערער שהובילו למותו הטרגי של אדם. האירוע התרחש כאשר החליט המערער לעצור ולהתעמת עם מספר אנשים בהם חשד במעשים פסולים. הוא פעל מיוזמתו, חמוש ברובה, ולא עמד בסמכות רשויות אכיפת החוק. בית המשפט מצא כי נימוקיו של המערער לחשד קלושים ואינם מספיקים כדי להצדיק את מעשיו. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את טענתו להגנה עצמית והטיל עליו את האחריות לתוצאות מעשיו. על סעיף ההריגה העונש המקסימלי הוא 20 שנות מאסר. בית משפט קמא גזר על המערער 15 שנות מאסר, אשר מצא לנכון בהתחשב בנסיבות ובהשפעה על משפחת המנוח. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי בית משפט קמא לא שקל די הצורך כמה גורמים מקלים. אלה כוללים את מסגרת הזמן הקצרה של האירוע, את האופי הבלתי צפוי של האירועים ואת היעדר מחשבה מוקדמת. מעשיו של המערער נבעו משיקול דעת לקוי, אך הירי עצמו היה מעשה בודד שהתרחש בתוך רגע כאוטי. לאור שיקולים אלה החליטה ערכאת הערעור להפחית את העונש ל-11 שנות מאסר. עוד ציין בית המשפט כי לא יתערב בסכום הפיצוי שהוטל על המערערת, אשר יישאר ללא שינוי. ההחלטה התקבלה על ידי השופט עופר גרוסקופף, והשופטים י' עמית וא' ברון הסכימו עמה. פסק דין זה ניתן ביום 28.10.2020.