דב"ע לה/2 - 6

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב פרשנותו של פסק בוררות והשלכותיו על זכויותיהם ותביעותיהם של שני עובדים שפרשו לגמלאות, שאול ורבקה מינגרטין (הגמלאים), ומעסיקם לשעבר, איגוד תיכון חדרה (בית הספר). בפסק הבוררות, שנועד להסדיר את כל התביעות ההדדיות עם פרישת הגמלאים, נקבע כי על בית הספר לשלם להם קצבה חודשית בהתאם לשיעורים שנקבעו על ידי קרן הפנסיה המקיפה מבטחים, כאילו היו מבוטחים בה. עם זאת, בית הספר פירש זאת כאומר שיש לבצע ניכוי בגין "השתתפות" העובדים בתשלומי קצבת הפנסיה, בעוד שהגמלאים טענו למלוא סכום הפנסיה ללא כל ניכויים. בית המשפט בחן את פסק הבוררות, ראה בו מעשה של בית המשפט, ומצא כי נוסחו ברור וחד משמעי, וקובע כי הוא מיישב את כל התביעות ההדדיות. השופטים הסכימו עם החלטת בית הדין המחוזי, שדחה את תביעת הגמלאים להפרשי שכר והפרשי פנסיה על בסיס דרגה גבוהה יותר. בית המשפט דחה גם את הערעור הנגדי של בית הספר בעניין תשלום הפנסיה, וקבע כי פסק הבוררות קבע במפורש כי על הגמלאים לקבל את מלוא הפנסיה ללא כל ניכוי בגין השתתפות בעבר בתשלומי התגמול. בפסק הדין הודגש כי "אימוץ" הסכם קיבוצי בחוזי עבודה אישיים מחייב ודאות ואי בהירות, והסכמה רטרואקטיבית לתשלום שכר על פי הסכם קיבוצי אין משמעה בהכרח אימוץ כל הוראותיו. כמו כן, בית המשפט אישר את ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי בנוגע לוותק העבודה של הגמלאים בהקשר של הפנסיה ולא מצא עילה להתערב בפסק הבוררות, שהיווה פסק דין סופי. הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, והצדדים הונחו לחשב את סכום הפנסיה בהתאם לפסק הדין או להיעזר ברשם בית הדין האזורי אם לא הצליחו להסכים על התחשיבים. פסק הדין ניתן ביום 1.1.75.