רע"א 19004/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא תוצאה של תיק משפטי מורכב הכולל מספר החלטות שהתקבלו על ידי שופטים ורשמים שונים. בתמצית, התיק סובב סביב עיקול זמני של כספים וזכויות קניין שעליו הורה הרשם משה כהן, שהיה תקף עד למועד מסוים ומותנה בהמצאת התחייבות עצמית והפקדת ערבויות. הצו כלל גם איסור על דיספוזיציה בנכסי המשיב. עם זאת, מאחר שהבטוחה לא הופקדה, פקע צו העיקול, כמו גם איסור הדיספוזיציה. בעקבות זאת קיבל הרשם יוחנן גבאי החלטה להאריך את איסור הדיספוזיציה. המערער ערער על החלטה זו, וערער לשופט משה סובל. השופט סובל פסק לטובת המשיב, לא מצא פגם בהחלטת הרשם כהן ודחה את הערעור עליה. באשר להחלטת הרשם גבאי, קיבל השופט סובל את הערעור, שכן העיקול הזמני כבר פקע במועד נתינתו. לדברי השופט סובל, הארכת איסור הדיספוזיציה אינה תקפה, שכן מדובר בניסיון להאריך צו שאינו קיים עוד. על החלטתו של השופט סובל הוגש ערעור, כאשר המבקש טען כי בית המשפט התעלם מסמכותו להאריך את מגבלת הזמן וכי למשיב לא נגרם כל נזק. עם זאת, השופט דחה טענות אלה והדגיש כי מטרת דרישת הבטוחות היא להבטיח פיצוי בגין נזק עתידי פוטנציאלי. מאחר שהמבקש לא עמד במועד האחרון, פג תוקפו של הצו, והארכה לא יכלה להחיותו. השופט גם הבחין בין המקרה לבין החלטה שצוטטה על ידי בא כוח המבקש, והדגיש כי בהחלטה המצוטטת, הערבות הופקדה במועד אך לא נמסרה לנתבע בהקדם. אלא שבמקרה זה הערבויות לא הופקדו בתוך פרק הזמן הנקוב. משכך, דחתה השופטת את הערעור והורתה למערערת לשלם למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין, בסך 10,000 ₪, שינוכו מהפיקדון שבידי בית המשפט. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים ומיום 11/04/2010.