עב"ל 153/10

תקציר

המקרה נסוב סביב פרשנותו של סעיף 121 לחוק הביטוח הלאומי, המאפשר שילוב של קצבאות נכות מריבוי תאונות. למערער נגרמו שתי פגיעות בעבודה והוא ביקש לקבל את קצבת הנכות שלהם יחד. עם זאת, תביעותיהם נדחו בשל איחור בהגשת הבקשות, שהביא לאי תשלום תגמולים עבור שני הנפגעים. השאלה היא האם סעיף 121 מחייב תשלום בפועל של תגמולים בגין הנכות הקודמת או רק זכאות להטבות אלה. בית המשפט המחוזי בירושלים צידד במוסד לביטוח לאומי, ופירש את החוק כמחייב תשלום גמלה בפועל. המערערת ערערה על החלטה זו, וטענה כי דחיית טענותיהם מחמת השיהוי היא עניין טכני וכי יש להתחשב בתכלית החוק. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור, והסכים עם פרשנותו של בית המשפט המחוזי ללשונו החד-משמעית של סעיף 121. בית המשפט קבע כי תנאי הזכאות לנכויות משולבות על פי החוק ברורים ויש לעמוד בהם, ואין די בזכאות להטבות בלבד. מאחר שהמערערים לא קיבלו תשלומים בגין נכויותיהם, לא ניתן היה לאשר את בקשתם להטבות משולבות. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי מצבו הנפשי של המערער, שגרם לכאורה לעיכוב, אינו טענה תקפה, שכן הוא לא הועלה בפני בית הדין האזורי.