רע"פ 7996/12

תקציר

בעיון בבקשה ובתגובת המשיב, נדחתה הבקשה לערר שני. בית המשפט מצא כי המקרה לא הציג שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית כללית המצדיקה עיון נוסף, ואף לא היווה מקרה חריג שבו שיקולי צדק הצדיקו ערעור. על אף שהוגש ערעור על חומרת העונש, הוא נקבע כעולה בקנה אחד עם נורמות הענישה המקובלות, שכן לא הייתה חריגה משמעותית מאמות המידה המקובלות לעבירות שבוצעו. המבקש הורשע בארבע עבירות סמים שונות, ובית המשפט הדגיש את חשיבותה של מדיניות ענישה מחמירה בהתמודדות עם ההשפעות החברתיות השליליות של עבירות סמים. חרף טענות המבקש בדבר מיעוט הסמים והפוטנציאל השיקום, גורמים אלה לא גברו על הצורך בענישה מרתיעה. בעוד תסקיר שירות המבחן המליץ להתמקד בשיקום, בית המשפט ראה בכך חלק ממכלול רחב יותר של שיקולים. המבקש דחה תחילה התערבות טיפולית אך בהמשך הסכים לה, ותהיה לו הזדמנות לשיקום במהלך ריצוי עונשו. אמנם עדיף היה שבית משפט השלום יכלול את חוות דעתו של הממונה על עבודות ציבוריות, אך מחדל זה לא שינה את פסק הדין הכולל. לפיכך, בוטלה ההחלטה לעכב את ביצוע עונש המאסר, שהתקבלה ביום 5.11.2012, והמבקש חויב להתחיל לרצות את עונשו ביום 24.2.2013. החלטה זו התקבלה סופית ב-23 בינואר 2013.