ת"א 10747-09-18

תקציר

התובעת, חברה להשכרת רכב, תבעה את חברת הביטוח הנתבעת לפיצויים לאחר שהרכב שהשכירו נגנב לכאורה. תביעת התובע נעוצה ביחסים החוזיים בין שני הצדדים ונשלטת על ידי חוק חוזה הביטוח. כדי להוכיח "מקרה ביטוחי" ולקבל פיצוי, על התובע להראות כי: הסיכון שמומש מכוסה על ידי הפוליסה, הנזק שנגרם הוא מהסוג המכוסה, הנזק אירע כתוצאה מהסיכון המכוסה, והסיכון החל במהלך תקופת הביטוח. על התובע מוטל נטל השכנוע להוכיח יסודות אלה במאזן ההסתברויות. המחלוקת העיקרית היא האם התובע עמד בנטל זה. בית המשפט מוצא שכן. התובע הגיש תצהירים ועדויות של שני עובדים, אשר העידו על הנהלים הרגילים של החברה עם קבלת דיווח על גניבת רכב, לרבות מסירת מפתחות הרכב והמסמכים לחברת הביטוח. עדותם הייתה עקבית ואמינה, ובהינתן שהתובעת הינה חברת השכרת רכב ללא החזקה בכלי הרכב המושכרים, מקבל בית המשפט כי התובעת עשתה כל שביכולתה הסבירה להוכחת הגניבה. זאת ועוד, מאופי העסק ומפוליסת הביטוח עולה כי התובע ביקש כיסוי לסיכון גניבה על ידי גורם מורשה, המהווה חלק מהסיכונים הגלומים בניהול עסק להשכרת רכב. מאחר שהתובע עמד בנטל השכנוע בעניין "תיק הביטוח", עובר כעת הנטל אל הנתבע להוכיח החרגות מאחריות. הנתבעים לא הביאו כל ראיה התומכת בטענתם כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליהם, ואף לא כל תצהיר או עדות המצביעים על נסיבות חריגות הפוטרות אותם מאחריות. לפיכך, בית המשפט פוסק לתובע פיצויים בסך 224,475 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כנדרש בחוק ממועד הגשת התביעה. סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת יהיו בו ריבית נוספת והבדלי הצמדה. הנתבע יכסה גם את שכר טרחת עורך דינו של התובע, בסך 25,000 ₪.