ע"פ 4745/97

תקציר

תוצאת הערעור היא שהוא ניתן לאישומים 1-20 בשל התיישנות, אך נדחה באישומים 21-32. יתר סעיפי האישום ייבחנו מחדש בבית משפט השלום בירושלים. השופט י' קדמי מסכים עם פסק דינו של השופט י' גולדברג ומוסיף הערות נוספות. הוא מדגיש את ההבחנה בין עבירות מתמשכות לעבירות רגעיות במסגרת פקודת מס הכנסה. למרות נטייתו לבחון מחדש הגדרות אלה, פסק הדין נותר עקבי בכל מקרה. כתב האישום עוסק באי העברת ניכויי מס לעובדים בין אפריל 1985 לדצמבר 1987, שהוגש בינואר 1995. תקופת ההתיישנות לפי סעיף 225 לפקודה, המרחיבה את ההתיישנות הפלילית הכללית, חלה באופן אחיד הן על עבירות זמניות והן על עבירות מתמשכות. השופט קדמי מדגיש כי הוראה זו, החל מסוף שנת המס, מקיפה כל עבירה לפי הפקודה. נבחנה סוגיית גזעי ההתיישנות, תוך ציטוט פרשת טייכנר, ממנה עולה כי דיני התיישנות כלליים משמשים מסגרת כוללת, אלא אם כן הם נדחים במפורש על ידי חוקים ספציפיים. עיקרון זה, החל הן בהקשרים אזרחיים והן בהקשרים פליליים, מניח כי סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי משלים את סעיף 225 בכך שהוא מתייחס לעניינים שאינם מכוסים כעילה להארכת התיישנות. מפגש בין המערער לבין חוקרי מס ביום 23.1.93 נחשב לחקירה לפי סעיף 9(ג) לפקודת המס ובכך קוטע את תקופת ההתיישנות. כתוצאה מכך, רק 20 האישומים הראשונים מושפעים ממגבלות, בעוד שחיובים 21-32 נותרים בתוקפם. השופטת קדמי והשופטת ד' דורנר מסכימים עם פסק דינה של השופטת גולדברג, שניתן רשמית ביום 30.8.98.