ת"א 15585-02-14

תקציר

פסק דין זה דן בעשרים ואחת תביעות לשון הרע נפרדות נגד נתבעים שונים הנובעות מפרסומים מקוונים בפייסבוק לאורך מספר שנים. הפרסומים המדוברים הכילו שפה וולגרית ופוגענית כלפי התובעים. שלושה שופטים קבעו כי הטענות נגד נתבעים 1, 5, 6, 14 ו-18 התקבלו, ואילו הטענות נגד נתבעים 2, 10, 11, 16, 17, 19, 20 ו-21 נדחו. לגבי הנתבע 1 התקבלה התביעה בשל רשלנות בקידום פעילות קבוצת הפייסבוק שהזמינה את כל מי ששונא את התובעים להצטרף. השופט קבע כי היה על הנתבע 1 לצפות ולמתן את הפרסומים המכפישים. עם זאת, הפרסום המיוחס לנתבע 1 עצמו לא נחשב לשון הרע, שכן מדובר בהבעת דעה וביקורת. נאשם 5 הורשע בהתבטאויות פוגעניות ומחפיצות חוזרות ונשנות כלפי התובעים, אשר חרגו מגבולות חופש הביטוי. כמו כן, נאשמים 6 ו-18 הורשעו גם בהשמעת לשון הרע חד משמעית כלפי התובעים תוך שימוש בשפה קיצונית ובוטה. התבטאויות אלה לא נחשבו לביקורת לגיטימית וחרגו מגבולות הביטוי הסביר. מנגד, התביעה נגד הנתבע 2 נדחתה, שכן השופט ראה באמירה הבעת דעה, אם כי גסה ולא מנומסת. גם האמירה שיוחסה לנאשם 10 לא נחשבה ללשון הרע, שכן מדובר בגידופים מכוערים שאדם רגיל לא היה מתייחס אליהם ברצינות. גם הנתבעים 11, 16, 17, 19, 20 ו-21 לא נמצאו אשמים בלשון הרע, שכן הפרסומים שיוחסו להם לא נחשבו כמחזקים את תדמיתם השלילית של התובעים בעיני אדם סביר. באשר לאישומים, הנתבעים שנמצאו אשמים (נאשמים 1, 5, 6, 14 ו-18) יישאו בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של התובעים, ואילו התובעים חויבו לשלם את ההוצאות ושכר הטרחה ביחד ולחוד לנתבעים שתביעותיהם נדחו. הסכומים נעו בין 3,000 ל-10,000 שקל, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין. הוראות להמשך ההליכים בעניינם של יתר הנתבעים (3, 4, 7, 8, 9, 12, 13, 15) היו אמורות להינתן בהמשך.