ע"א 210/08

תקציר

המשיבים, שהם התובעים בתיק זה, ביקשו מבית המשפט לאשר את עתירתם בשם עזבונו של המנוח, מוחמד עלי מסעוד חוגיראת (תובע 1), בשל חוסר רצונם של חלק מהיורשים לשאת בהוצאות, וכן משום שלא ניתן היה להשיג חלק מהיורשים. לטענת התובעים, היורשים שפרטיהם נמסרו בעתירה הם היורשים החוקיים של העיזבון, ועל כן אין לדחות את העתירה. המבקשים, שהם הנתבעים, טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף משום שהתובעים לא צירפו לעתירה את צווי הירושה, וחלף זמן רב מאז רישום הזכויות הנדונות. השופטת הסכימה עם המבקשים כי תקופת ההתיישנות חלה במקרה זה, וכי התובעים ידעו או יכלו לדעת על הליכי הפשרה בזהירות סבירה, ולכן היה עליהם לפעול בהתאם, דבר שלא פעלו. עוד ציינה השופטת כי ניתן היה להכריע בטענת השיהוי בהגשת הערעור מבלי לשמוע את חומר הראיות, ולא הוכחו הנימוקים שסיפקו המשיבים לאי הגשת ערעור במועד – מחלה ופגמים פרוצדורליים. יתר על כן, השופטת קבעה כי טענת הרישום הכוזב של המשיבים אינה מפורטת דיה והפסיקה הקודמת הצביעה על כך שרשלנות מצד פקיד ההסדר אינה עילה לתיקון. ככלל, החליטה השופטת לדחות את התביעה על הסף והורתה לתובעים לשלם את שכר טרחת עורכי הדין של הנתבעים.