ת"א 11674/04

תקציר

התובעים, שהם בעלי הדירות, הגישו תביעה נגד הנתבע, השוכר שלהם, לפנותו מהנכס. הנתבע הוא השוכר משנת 1965 ומשלם דמי שכירות מוגנים. התובעים מסתמכים על שני הסכמי שכירות וחוק הגנת הדייר כדי לפנות את הנתבעת. עם זאת, ההסכמים שהגישו התובעים אינם משכנעים דיים כדי להוכיח את טענתם, שכן הם סותרים את עדות הנתבע וראיות נוספות. זאת ועוד, ההסכמים אינם מקנים לתובעים זכות לפנות את הנתבע. עוד קבע בית המשפט כי שכירות המשנה של הנכס על ידי הנתבע בהסכמת המשכיר אינה מקימה עילה לפינוי לפי חוק הגנת הדייר, וכך גם העובדה שהנתבע ביצע עבודות בנייה בנכס ללא היתר. מנגד, טענת התובעים כי הנתבע לא שילם דמי שכירות מאז פטירת המשכיר מוצדקת משום שהנתבע לא היה בטוח לגבי הבעלים הנוכחי של הנכס. התובעים לא התנגדו לאי תשלום זה טרם התביעה, ולכן בית המשפט פוסק לטובת הנתבעת. כתוצאה מכך, תביעת הפינוי נדחית. התובעים יקבלו את כספי דמי השכירות המוחזקים בקופת בית המשפט לאחר שייתנו צו ירושה כדין, ועד אז ימשיך הנתבע להפקיד את דמי השכירות בקופת בית המשפט. לבסוף, על התובעים לשלם לנתבע 8,000 ₪ + מע"מ הוצאות משפט.