ע"א 7043/14

תקציר

פסק הדין דן בערעור על תיק הפקעת מקרקעין מלפני שנת 1985, בו מבקש המערער, שאדמתו הופקעה על ידי המדינה למטרה ציבורית, השבה. נקודות המחלוקת העיקריות הן האם טענת המערערת מוגבלת בזמנים פרוצדורליים, היקף הקרקע שהופקעה מהמערערת, חוקיות זכויות הבנייה שהוקצו למדינה והאפשרות להגיש תביעה בגין התעשרות שלא כדין מחוץ לכותלי בית המשפט, גם 25 שנה לאחר ההפקעה. השופט קובע כי יש לדחות את הערעור, לא מנימוקיו של בית משפט קמא, אלא בשל חלוף התקופה הקבועה בסעיף 27(ב)(2) לפקודת הקרקעות. לפי סעיף זה, לגבי קרקעות שהופקעו לפני 1985, המדינה אינה מחויבת לבעלים המקוריים, והיא יכולה להשתמש בקרקע כראות עיניה לאחר שחלפו 25 שנה. השופט מדגיש כי הוראת המעבר הנדונה חלה ללא קשר למטרת ההפקעה או להגשמתה, וכי מטרתה לקבוע לוח זמנים ברור, שלאחריו תוכל המדינה להתייחס לקרקע המופקעת כאל שלה מבלי להתחשב באינטרס של הבעלים המקורי. זאת ועוד, השופט קובע כי גם תביעת המערער להתעשרות שלא כדין אינה מתקבלת על הדעת, שכן אין לה עילת תביעה משפטית או כספית נגד המדינה. ההתעשרות הנטענת של המדינה אינה על חשבון המערערת, שכן החוק אינו מכיר בכל אינטרס של המערערת במקרקעין לאחר תום מגבלת הזמן. עוד מציינת השופטת כי אין הצדקה ל"השבה מרתיעה" במקרה זה, וכי המשפט המנהלי מספק אמצעי אכיפה חלופיים יעילים. לסיכום, מציעה השופטת לדחות את הערעור ולהחייב את המערערת בתשלום הוצאות המדינה בסך 50,000 ₪. השופטים י' דנציגר וז' זילברטל מסכימים עם פסק הדין.