ת"א 1720-10-08

תקציר

התובע טען כי העירייה הנתבעת אחראית לנזקיו של דוד רוזן, שניהל פרויקט דיור שיזמה העירייה, שכן רוזן היה שלוחה של העירייה. בית המשפט קבע כי רוזן היה קבלן עצמאי ולא סוכן של העירייה, ולכן לא ניתן להטיל על העירייה אחריות שילוחית למעשיו. ראשית, החוזה בין רוזן לעירייה, אף שלא נחתם על ידי גזבר העירייה, הצביע על כוונתם הברורה של הצדדים ליצור קשר קבלני עצמאי. שנית, רוזן פעל באופן עצמאי ולא היה נתון לשליטת העירייה בניהול הפרויקט. הייתה לו שליטה מלאה על כספי הפרויקט והוא קיבל את כל ההחלטות הניהוליות בעצמו. הוא קיבל שכר מהדיירים, ועצמאותו וחוסר תלותו בעירייה העידו כי הוא אינו "זרועה הארוכה" של העירייה. שלישית, העירייה לא התרשלה בבחירתה ברוזן כמנהל הפרויקט. רוזן נבחר בשל הידע והניסיון שלו בניהול פרויקטים דומים למגורים, והתובע לא הוכיח כל רשלנות בעניין זה. באשר לחבותה הישירה של העירייה, קבע בית המשפט כי העירייה לא התרשלה בפיקוח על רוזן. העירייה מינתה מהנדס מפקח, דרשה מרוזן דוחות תקופתיים ואף הגישה נגדו תביעה כשלא נענה לבקשות הפיקוח. עם זאת, רוזן סירב לקבל את מרותו של המהנדס המפקח והדיירים עצמם התנגדו למהלכי העירייה נגד רוזן. בית המשפט ציין כי העירייה עשתה כל שביכולתה לפקח על רוזן, ולא יכלה להעבירו מתפקידו מאחר והוא היה מיופה הכוח הישיר של הדיירים. בית המשפט דחה גם את טענת התובעת כי העירייה הציגה מצג שווא לגבי אחריותה הכוללת לפרויקט וכי התרשלה בניסוח מסמכי המכרז, שכן התובעת הסכימה לתנאי המכרז ולא העלתה טענות אלה קודם לכן. לבסוף, דחה בית המשפט את הטענה על סמך הבטחה שנתנה ראש העיר לתובעת כי כספיה יובטחו, שכן חובה כללית זו אינה יכולה לחייב את העירייה כרשות מקומית. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי העירייה אינה אחראית למעשיו או מחדליו של רוזן, והורה לתובע לשלם לנתבע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 70,000 ₪.