ת"פ 56256-11-15

תקציר

הכרעת הדין דנה בחמישה אישומים המיוחסים לשישה נאשמים המעורבים בהפעלת מקומות הימורים בלתי חוקיים וסחיטת שחקנים שצברו חובות. באישום הראשון הואשמו נאשמים 1 ו-2 בארגון וניהול משחקים אסורים וניהול אולם משחקים אסור בראשון לציון, ואילו נאשמים 3 סייעו וסייעו לניהול המקום. בית המשפט מצא את נאשמים 1 ו-2 אשמים כפי שהואשמו, ואילו נאשם 3 הורשע בסעיף האישום הקל יותר של סיוע וסיוע. מהראיות עולה כי נאשמים 1 ו-2 היו שותפים במועדון, כאשר נאשם 1 הציג עצמו ככזה בשיחות מוקלטות. נאשם 2 הודה אף הוא בניהול המועדון. באישום השני היו מעורבים נאשמים 4 ו-6, שהואשמו בניהול דירת הימורים בגני תקווה. שני הנאשמים הודו בעדויותיהם במשטרה כי היו שותפים בניהול הדירה. בית המשפט מצא כי הודאותיהם, יחד עם עדויות וראיות תומכות, מספיקות כדי להרשיע אותם. האישום השלישי היה החמור ביותר, והאשים את כל ששת הנאשמים בסחיטה בכוח ובתקיפה הגורמת חבלה של ממש. האירוע כלל פגישה בה נכחו כל הנאשמים וזוהר, סוחר בדירה שגם לו חובות לנאשמים, הוכה ונפצע. בית המשפט מצא כי הפגישה תוכננה, ולכל הנאשמים היה אינטרס ברור להשתתף בה. אמנם לא היו ראיות ישירות לתקיפה, אך מכלול הנסיבות – לרבות עדותו של זוהר, הודעותיו לאחר האירוע ודברי הנאשמים עצמם – הובילו את בית המשפט למסקנה כי זוהר הותקף על ידי אחד הנאשמים. כמו כן, בית המשפט קבע כי כל הנאשמים היו מבצעים משותפים של התקיפה והסחיטה, גם אם לא תקפו פיזית את זוהר. הנסיעה למקום מבודד, התכנון והאינטרס המובהק של הנתבעים להגיע לפגישה תמכו במסקנה זו. באישום הרביעי הואשמו נאשמים 1 ו-2 בכך שסחטו שחקן אחר, וובה, באמצעות איומים טלפוניים עליו שיפרע את חובות ההימורים שלו. בית המשפט הרשיע את שני הנאשמים, ומצא כי הודעותיו של נאשם 1 לווב היוו איומים, ונאשם 2 שלח את נאשם 1 לגבות את החוב תוך שימוש באיומים במידת הצורך. האישום החמישי, המאשים את נאשם 1 בסחיטה תוך איומים על יצחק, לא הוכח מעבר לספק סביר. בית המשפט העדיף את הודעתו של יצחק במשטרה, שהפלילה את נאשם 1, על פני עדותו בבית המשפט, שהייתה מרשיעה פחות. עם זאת, אין די בזיהוי תצלום בודד של נאשם 1 כדי להרשיעו, במיוחד בהתחשב בנסיבות הזיהוי. באשר לטענות הנאשמים להגנה מפני צדק בשל אכיפה בררנית, מצא בית המשפט כי ההחלטה להעמיד לדין נאשמים מסוימים ולא אחרים לא הייתה שרירותית או מפלה, ומעורבותם הפחותה של אדי וזוהר בעבירות הצדיקה את הגישות השונות. לבסוף, התייחס בית המשפט לסוגיית הקלטות ותמלילי החקירה החסרים, וקבע כי הנאשמים אינם יכולים להעלות סוגיות אלה בשלב זה, וממילא אין בהקלטות החסרות כדי לפגוע במהימנות הראיות או להוות הגנה מפני צדק. לסיכום, בית המשפט זיכה את נאשם 1 מהאישום החמישי, אך הרשיע את כל יתר הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.